<h1>בה"ג הלכ' נידוי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אמר רבי אילעא אמר רב נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו, שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו. פשיטא, מהו דתימא שלא בפניו נמי שמע ואתי לפקפוקי, קמ"ל.
אמר רב גידל אמר רב השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו, לא נידהו הוא בעצמו יהא בנידוי, שאין עניות מצויה אלא בבית שמזכירים שם שמים לבטלה, ועניות קשה כמות דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. א"ר אבא הוה קא אזלינן בתריה דרב הונא, שמעה לההיא איתתא דאפקה שם שמים לבטלה, שמתא ושרא לה לאלתר, ש"מ תלת, ש"מ השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו, וש"מ נידוהו שלא בפניו מתיר לו שלא בפניו, ושמע מינא אין בין נידוי להפרה כלום.
<h2>דף ח.</h2>
[פסק] והיכא דחזא בחילמיה דקא משמתין ליה צריך בי עשרה דתני הילכתא דשרו ליה, ואפילו חזו ליה אשה או עבד או קטן בחלמייהו. אמר מר זוטרא והוא דגמירי אבות ומדות, אבל מתני ולא תנו לא. וצריך למטרח עד פרסה, ואי ליכא, אפילו מתנו ולא תנו. ואי ליכא, אפילו בי עשרה בעלמא. ואי ליכא, נפיק לרשות הרבים ואי מתרמי ליה בי עשרה לשרו ליה. ואי ליכא, אפילו בתלתא, מאי טעמא, רחמי הוא דקבעו ליה. אמר ליה רבינא לרב אשי אי ידע מאן שמתיה מהו למיזל לגביה ומשרא ליה, אמר ליה דילמא כי שוייה שליח לשמותיה אבל למשרייה לא שוויה שליח. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי חזא דשמתיה ושרו ליה מאי, א"ל כשם שאי איפשר לבר בלא תבן כך אי איפשר לחלום בלא דברים בטילים, דילמא משרא דברים בטלים בעלמא הוא דחזא.
